אם עוצרים, מגיעים למקומות מופלאים

אוףףף….אם רק הייתי עוצרת בזמן, איך כל זה היה אחרת….

או על משקל ד"ר סוס,    אם עוצרים….. מגיעים למקומות מופלאים  …

משפט זה מוכר לנו  ההורים ובטח לילדים שלנו. בסיטואציות השונות של היומיום, אנו פוגשים את עצמנו במצבים בהם אנו אומרים- אם רק הייתי מצליחה להגיב בדרך אחרת, כל זה היה נמנע.   

תזכרו רגע  ברגעים האלה בחיים, שאם רק הייתי מצליחה בהם לעצור, להגיד משהו לעצמי, "אני קודם כל נרגעת"  … ורק אחרי זה אני מגיבה… או עוצרת, מתבוננת .. בודקת, מה קורה לי עכשיו? ומה קורה לילד שלי? האם אני מבינה מה קורה איתי עכשיו, על מה אני כועסת? מאיפה עכשיו אני מגיבה….. ומה עכשיו הילד שלי צורח…מה הצורך האמיתי שלו שאינו מושג, ואותו הוא מתנהג כרגע… ואם היינו מצליחים באותו רגע, להגיד: רגע, אנחנו עוצרים, אנחנו מבררים עם עצמנו… ובסופו של דבר מביאים את עצמנו למצב של בחירת התגובה המתאימה לסיטואציה. תחשבו מה היה קורה כתוצאה מזה?, מה היינו רואים ?, איך היתה מסתיימת עכשיו הסיטואציה?   איך זה היה מתפרש?, איך התגובה שלי עכשיו היתה מנהלת את כל הסיטואציה?…

ובואו נחשוב על הילדים. אם הילד היה מצליח לעצור, מה היה קורה לתגובה האוטומטית שלו במקרה של מכות, מה היה קורה עכשיו, אם התגובה האוטומטית שלו קללות….

אין ספק שילד עם הפרעת קשב, אין לו את היכולת לעצור. זה חלק מהפרעת הקשב. ואין לו את יכולת הבחירה, כי הוא פועל באופן אימפולסיבי, ולא מספיק לבחור….